מהו כלל 50/30/20?
50% מההכנסה הפנויה מוקצים להוצאות הכרחיות (דיור, מזון, חשבונות), 30% להוצאות רשות (בילויים, קניות), ו-20% לחיסכון, השקעות והחזר חובות.
מה נכנס לכל קטגוריה
צרכים (50%): שכר דירה או משכנתא, חשבונות חשמל ומים, מזון בסיסי, תחבורה, ביטוחים והחזרי חוב מינימליים. רצונות (30%): אוכל בחוץ, בילויים, מנויים, חופשות וקניות שאינן הכרחיות. חיסכון (20%): קרן חירום, השקעות, פנסיה מעבר לחובה, והחזר חוב מעבר למינימום. הסיווג עוזר לראות לאן הכסף באמת הולך.
איך מתאימים את הכלל למציאות
ביוקר המחיה בישראל, רבים מוצאים שהצרכים בולעים יותר מ-50% — במיוחד באזורי ביקוש שבהם הדיור יקר. הכלל הוא נקודת פתיחה, לא חוק. אם הצרכים מגיעים ל-60%, אפשר לקצץ ברצונות ל-25% ולשמור על 15% חיסכון. העיקרון שיש לשמר הוא שכל חודש מופרש סכום כלשהו לחיסכון — אפילו קטן.
דוגמה: חלוקת ₪12,000 בפועל
נניח הכנסה חודשית נטו של ₪12,000. לפי 50/30/20: ₪6,000 לצרכים (שכר דירה ₪4,000, חשבונות ₪800, מזון בסיסי ₪1,200), ₪3,600 לרצונות (אוכל בחוץ, מנויים, בילויים), ו-₪2,400 לחיסכון והשקעה. אם הצרכים בפועל מגיעים ל-₪7,200 (60%), אפשר להוריד את הרצונות ל-₪3,000 (25%) ולשמור על ₪1,800 (15%) חיסכון — העיקר שכל חודש מופרש סכום קבוע מראש, לפני ההוצאות.